מקור משנה נזיר ד׳:א׳
1 מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וָאָנִי, וָאָנִי, כֻּלָּם נְזִירִין. הֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתְּרוּ כֻלָּן. הֻתַּר הָאַחֲרוֹן, הָאַחֲרוֹן מֻתָּר וְכֻלָּם אֲסוּרִין. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, פִּי כְפִיו וּשְׂעָרִי כִשְׂעָרוֹ, הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה, וָאָנִי, מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם. הֲרֵינִי נְזִירָה, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר, וָאָנִי, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:
פירוש מסורת התוספתא על נזיר ד׳:א׳
1 בהתראה אחת וכו'. עיין במשנ' פ"ו מ"ד, מכות פ"ג מ"ז. ועיין להלן שו' 7 ואילך.
2 בכזית. עיין במשנ' פ"ו מ"א.
3 מצטרפין וכו'. להלן מעילה פ"א הכ"ט. ועיין במשנ' רפ"ו, ספרי נשא ריש פי' כ"ד, עמ' 29, ירוש' פ"ו ה"א, נ"ד סע"ג, בבלי ד' א', ל"ז סע"ב.
4 עד שישתה וכו'. עיין במשנ' פ"ו מ"א.
5 שמזגו וכו'. עיין ספרי נשא פי' כ"ג, עמ' 27, ספרי זוטא שם, עמ' 240.